תקצירים

הליכה מהווה אמצעי תחבורה זמין ושוויוני, התורם לבריאות פיזית ונפשית, ומשפר את תחושת השייכות והלכידות החברתית בעיר. העיסוק במאפיינים העירוניים האובייקטיבים המשפיעים על הבחירה בהליכה העלה את מושג ה'הליכתיות', המתאר את המידה שבה המרחב מעודד או מעכב הליכה. בשנים האחרונות, המחקר החל להתמקד גם במאפיינים אישיים המשפיעים על תפיסות סובייקטיביות לגבי המרחב, ומתוך כך על הבחירה בהליכה כאמצעי תחבורה. במטרה להעמיק את ההבנה בנוגע להשפעה של מאפיינים אובייקטיבים ואישיים על הליכה, מחקרים עדכניים בוחנים את הקשרים בין אלמנטים אובייקטיביים נקודתיים במרחב לבין תחושות הולכי הרגל, והערכתם את מידת ההליכתיות של מקטע דרך. עם זאת, רובם מבוצעים בקנה מידה קטן, תוך התייחסות לכל מאפיין כתורם באופן נפרד וליניארי לרמת ההליכה בשכונה מסוימת. ​

​

המחקר הנוכחי מבקש לשלב גישה הוליסטית בנוגע למאפיינים האובייקטיבים בסביבה, תוך התייחסות אליהם כחלק מקונפיגורציות סביבתיות מורכבות המשפיעות על הבחירה בהליכה. זאת לצד גישה ממוקדת מאפיינים אישיים עבור כל אדם, המשפיעים על צרכיו ותפיסת המרחב שלו. מתודולוגיית המחקר כוללת מיצוי מדדים גיאוגרפיים מבסיס נתוני GPS של סקר רחב היקף המתעד הרגלי נסיעה יומיים במטרופולין תל-אביב, וכן זיהוי מאפיינים סובייקטיבים בהתבסס על שאלון אישי בנוגע להרגלי פעילות ותכונות אישיות, בקרב כ-1,200 משתתפים. מודלים מתחום למידת המכונה נבחנו במטרה לבדוק את יכולת החיזוי של דפוסי ההליכה במרחב, תוך בחינת מאפיינים סובייקטיביים ואובייקטיבים המשפיעים באופן לא-ליניארי על הבחירה. גישה זו מאפשרת זיהוי צרכים יחודיים לאוכלוסיות מוחלשות בעיר, והתאמת תכנון עירוני עתידי ליצירת סביבה עירונית מכילה ומותאמת לכלל התושבים. ​

​

תוצאות עדכניות מצביעות על השפעה ניכרת של מאפיינים סוציו-אקונומיים מסוימים על הבחירה בהליכה, למול השפעת היבטים מסוימים של מיקום גיאוגרפי שנבחנו. שילוב של מאפיינים אישיים וגיאוגרפיים מסוימים, בדגש על צפיפות המרחב כמעודד הליכה בעיר, משפרים ברמה מסוימת את היכולת לחזות את הבחירה לבצע לפחות מסלול אחד ביום בהליכה. בהתייחס לבחירה בהליכה עבור מסלול מסוים, מאפייני המסלולים עצמם, בדגש על אורך המסלול (מרחק נסיעה), הינם בעלי השפעה משמעותית על הבחירה, למול יתר המאפיינים שנבחנו.​